כרית הנוצות סיפור עממי
מעשה בעיירה אחת שהיה בה אדם רכלן. כל אנשי העיירה כעסו עליו בגלל
דברים שסיפר עליהם. הכיר האיש בכך שפגע באנשים והצטער על כך מאוד.
הלך אל רב העיירה ושאל אותו כיצד יוכל לתקן את הנזק שגרם.
שאל אותו הרב: "האם יש לך בבית כרית נוצות?" השיב האיש בחיוב.
"אם כך, אני חושב שאוכל לעזור לך", אמר הרב. "שוב אליי מחר והבא אתך את
הכרית".
האיש לא הבין את בקשת הרב אך ביצע את הבקשה, ולמחרת בבוקר התייצב
בבית הרב ובידו הכרית.
נטל הרב את הכרית אל מרפסת הבית והוציא סכין גדולה. הוא חתך בכרית
קרע גדול, וכל הנוצות שהיו בכרית החלו לפרוץ החוצה, והרוח נשאה אותן לכל
עבר.
פנה הרב לאיש ואמר: "עכשיו, לך ואסוף את כל הנוצות ותקן את הכרית".
"זה בלתי אפשרי!" התפלא האיש "יש כל כך הרבה נוצות והן עפו לכל רוח,
לעולם לא אמצא את כולן!"
"בזה בדיוק העניין", אמר הרב. "כפי שאי אפשר לאסוף את כל הנוצות
שהתעופפו ברוח בחזרה לתוך הכרית, כך גם הדברים הרעים שאמרת על
אנשים אחרים נפוצו לכל עבר. אי אפשר להשיב מילים שנאמרו ולתקן את הנעשה.
בכול יום, בכול רגע אנחנו יכולים לקבל הודעה עצובה הודעה משמחת, הודעה מאתגרת.
לראות דברים טובים, דברים פחות טובים, ולפעמים גם מחרידים.
מה שכל אחד מאיתנו רואה זה למעשה הפרשנות שהוא נותן למה שהוא רואה.
והפרשנות תקבע את איכות החיים שלך .
פעם אמר לי מישהו כך:
הפכנו להיות אוטומטיים ,
(יש עדיין כאלו שהם חצי אוטומט )
שומעים ומיד מגיבים
רואים ומיד מגיבים
לא עוצרים לרגע לבדוק
האם זה נכון ?
מה הנסיבות?
מה המטרה של זה שמספר לנו רוצה להשיג?
בקיצור הפכנו להיות אוטומטיים .
אחרי התגובה האוטומטית שום התנצלות לא תוכל לתקן את הנזק .
הארועים שאנחנו פוגשים בחיים הם לא הדבר החשוב ביותר , מה שחשוב באמת , זה הפרשנות שאנחנו נותנים לאותם ארועים.שבת שלום
את הציור על הבקבוק צייר חברי המוכשר אבי אוחיון
