הבלוג של אבי בן ישי

כרית הנוצות   סיפור עממי מעשה בעיירה אחת שהיה בה אדם רכלן. כל אנשי העיירה כעסו עליו בגלל  דברים שסיפר עליהם. הכיר האיש בכך שפגע באנשים והצטער על כך מאוד.  הלך אל רב העיירה ושאל אותו כיצד יוכל לתקן את הנזק שגרם. שאל אותו הרב: "האם יש לך בבית כרית נוצות?" השיב האיש בחיוב. "אם כך, אני חושב שאוכל לעזור לך", אמר הרב. "שוב אליי מחר והבא אתך את  הכרית". האיש לא הבין את בקשת הרב אך ביצע את הבקשה, ולמחרת בבוקר התייצב  בבית הרב ובידו הכרית.  נטל הרב את הכרית אל מרפסת הבית והוציא סכין גדולה. הוא חתך בכרית  קרע גדול, וכל הנוצות שהיו בכרית החלו לפרוץ החוצה, והרוח נשאה אותן לכל  עבר.  פנה הרב לאיש ואמר: "עכשיו, לך ואסוף את כל הנוצות ותקן את הכרית".  "זה בלתי אפשרי!" התפלא האיש "יש כל כך הרבה נוצות והן עפו לכל רוח,  לעולם לא אמצא את כולן!" "בזה בדיוק העניין", אמר הרב. "כפי שאי אפשר לאסוף את כל הנוצות  שהתעופפו ברוח בחזרה לתוך הכרית, כך גם הדברים הרעים שאמרת על  אנשים אחרים נפוצו לכל עבר. אי אפשר להשיב מילים שנאמרו

דוד המלך כותב בתהלים:  והיה כעץ שתול על פלגי מים  אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול  וכל אשר יעשה יצליח .  אם מקיימים את 2 התנאים האלה של  חיבור והתחדשות  התוצאה היא פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול.  כי ממה העלה נובל?  ממה האדם נובל?  עלה נובל כשהוא לא מחובר לקרקע ולשמש  וכשאין לו מים חדשים; הוא מתייבש.  כי אין משהו שמחייה אותו. ומה מחייה אותי ? מה יגרום לי לתת פירות ?  מה יגרום לי לא לנבול? מה יגרום לי להתחדש? מה מחבר אותי ?  חיבור והתחדשות. זה סוד האילן, מתחבר, מתחדש. חג טו' בשבט שמח, מלא בחיבורים וחידושים